כללי

יוצרות יוזמות- ראיון עם סמדר אפשטיין

בעוד שתחום הסקרפאבוק הולך ודועך בארצות הברית, באירופה וישראל יש פריחה אמיתית. 

בפינת יום שישי שלנו, אנחנו נותנות מקום לאלו שיצרו בידיהן לא רק תוצרים יפייפים, אלא יצרו שינוי אמיתי ופיתחו את קהילת היוצרות בנייר, הסקראפריות הישראליות!

הפעם הזו בסדרת הראיונות, אנחנו מארחות יוצרת מובילה, מוערכת מאוד ואהובה!

היא הולכת לספר כאן את כל מה שהיא חושבת על התחום ותשתף על עצמה בראיון מעמיק-

היא מאמינה שתוך 5 שנים יהיה מיינסטרים לחלוטין להזמין אלבום בעבודת יד בעלות כמה מאות שקלים ויותר, בדיוק כמו שזה מיינסטרים להזמין עוגה מעוצבת שעולה כמה מאות ואפילו לא נשמרת!

היא לא מסתדרת עם הדרכות כתובות כי מאבדת ריכוז ולכן למדה את כל מה שהיא יודעת מניסוי וטעייה.

היא מנהלת קבוצת פייסבוק פעילה וחמה ויש לה חלום- לפתוח בית ספר לסקראפ!

קבלו את….

סמדר אפשטיין

לא הלפרין! זה נשאר מלפני הנישואין ופייסבוק לא נותן לה לשנות כבר יותר מ 12 שנים.

בת 39 וחצי, גרה בנתניה. אמא לתום בן כמעט 11, שני בת כמעט 8 ויובל בן כמעט 5.

נתחיל מההתחלה, מתי ואיך בעצם הגעת לתחום?

וואו. האמת שזה סיפור משעשע. 

במשך רוב חיי הייתי בטוחה לגמרי שיש לי שתי ידיים שמאליות ושאני ממש לא יצירתית.

זאת למרות שבפועל, מאז ומעולם עסקתי בסוגים כאלה או אחרים של יצירה: תפרתי (ועדיין תופרת) תחפושות מושקעות בעבודת יד (ללא מכונה), בתקופות שונות של חיי שזרתי פרחים, חרזתי תכשיטים, עבדתי בעץ, בחימר, באמייל, בלבד ועוד הרבה. עיצבתי כל שנה ולכל אירוע אלבומי לופה מאוד מושקעים, עסקתי מעט בעריכת סרטונים, ואפילו תחזקתי במשך למעלה משנה בלוג פעיל עם אלפי עוקבים שבו רעיונות ליצירה ופעילויות עם ילדים.

ובכל זאת, למרות כל אלה, איכשהו שכנעתי את עצמי שאני לא יצירתית ואפילו גרועה ביצירה… אולי כי מעולם לא ידעתי לצייר (עדיין לא יודעת) והמונחים התבלבלו לי 🙂

בינתיים, באפיק המקצועי, עבדתי מספר שנים כיועצת תקשורת בכירה באחד משלושת המשרדים המובילים בזמנו (של מוטי מורל ז"ל ורונן צור) והשתתפתי בניהול כמה מאבקים תקשורתיים ששמעתן עליהם :). 

לאחר לידת בני הבכור הגעתי למסקנה שעולם התקשורת המרתק אך כל כך אינטנסיבי לא מתאים לאמהות, ועזבתי לטובת משרה בתחום השיווק שתמיד ריתק אותי. עסקתי באפיון, הקמה וניהול של מועדוני לקוחות, תפקיד רב זרועות שכלל אינספור ממשקים מול אנשי מקצוע שונים. באותה התקופה נחשפתי לראשונה לעולם הנייר העשיר, ולמגוון מונחים מקצועיים שאני עושה בהם שימוש עד היום.

משם הצטרפתי לנילסן – החברה המובילה בעולם לחקר שוק. התקדמתי עד לתפקיד של מנהלת לקוחות בכירה, תפקיד שכלל גם ניהול והדרכה פנימיים ועבודה מול צוותים גלובליים, ועבדתי מול חברות מוצרי הצריכה המובילות בארץ ובעולם – קוקה קולה, תנובה, הנקל ורבות אחרות. 

אז איך הכל השתנה?

כשיובל נולד זה היה בשלהי תקופת הקומונות והפורומים של תפוז, והייתי חברה בקומונה של נשים שכולן ילדו סביב אותה התקופה. חלקן חברות שלי עד היום. אחת החברות באותה הקומונה היא מיטל טנא זאבי, שבזמנו הייתה אחת מאושיות הסקראפ המוכרות בסצנה המקומית.

בחופשת הלידה הרבינו להיפגש, ודרכה נחשפתי לעולם המדהים של הסקראפ. ההתאהבות הייתה מיידית! ויותר מזה, ההרגשה הייתה ש"ירד לי האסימון". רק בזכות הסקראפ פתאום הבנתי שאני בעצם כן אדם מאוד יצירתי, וכל היצירתיות הזו שתמיד חיפשה לה מוצא מצאה אותו בענק בסקראפ! בלי להגזים, זו הייתה ממש תחושה של התגלות שמימית. 

היות שאני אדם מאוד טוטאלי, התחלתי מיד לחקור ולהעמיק בתחום. קראתי אינספור מאמרים מקצועיים מבלוגים ברחבי העולם, צפיתי במיליוני סרטונים (או יותר נכון חלקי סרטונים)  ביוטיוב, אספתי עוד ועוד מידע והתנסיתי בהכל.

העובדה שאני ADHD מובהקת גורמת לזה שמעולם לא הצלחתי לעקוב אחרי הדרכות ברצף מההתחלה ועד הסוף. כמובן שיש לזה חסרונות, אבל היתרון העצום מבחינתי הוא שאני לומדת הכל מהתנסות ומיליון טעויות, וכך בעצם מבינה הרבה יותר לעומק לא רק איך להגיע לתוצר אלא את הסיבות – למה כדאי לעבוד כך ולא אחרת.

על הדרך גם יצא שהמצאתי לא מעט תוצרים וטכניקות משל עצמי. ההבנה של ה"למה" מרתקת אותי לא פחות מאשר התוצר הסופי, ובעיני היא מהותית להתקדמות בתחום. בגלל זה בסדנאות ובחוג שלי חשוב לי מאוד להסביר תמיד את הרציונל, ולא רק לתת הנחיות לביצוע. או כמו שמדקלמות כבר מי שהיו בסדנאות שלי: "לכל דבר יש תמיד לפחות שתי סיבות" 🙂

מתי החלטת להפוך את התחביב לעסק? מה היו השיקולים שלך ומה דחף אותך לעשות את זה?

האמת שזה די התגלגל מעצמו… כאמור, ההתלהבות שלי מהסקראפ הפכה לסוג של אובססיה, ויחד עם העובדה שאני זקוקה להרבה פחות שעות שינה מאשר רוב בני האדם, יצא שיצרתי כל הזמן המון המון תוצרים, ובאיזשהו שלב החברים והמשפחה התעייפו קצת מלקבל מתנות נייר.

מצד שני, אף פעם לא הייתי טובה בעבודה "גנרית". כשאני מכינה אלבום או אפילו כרטיס אני חייבת להתכוונן למישהו. לראות מולי את התמונות, להבין את ההעדפות, לחוש את האדם. אז זה קצת מצחיק לומר אבל העסק שלי במקור נולד מתוך זה שחיפשתי למי אני יכולה להכין תוצרים בהזמנה ושיעריך אותם… וכמובן שהעובדה שהמכירה כיסתה חלק מעלויות החביב הלא זול הזה גם היא עזרה.

בהמשך התחילו לפנות אלי חברות ומכרות שאעשה להן סדנאות אז זרמתי. התחלתי מסדנאות של כרטיסי ברכה פשוטים ועיטוף  מחברות, אבל כאמור, אני אדם מאוד טוטאלי ששואף לשלמות בכל דבר, אז התחלתי ללכת לכל מיני סדנאות בעצמי (גם בתחום שלנו אבל גם בתחומים נוספים) כדי ללמוד איך "צריכה" להתנהל סדנה. אחרי כל סדנה שהשתתפתי בה ישבתי וכתבתי לעצמי – מה אהבתי בהתנהלות של הסדנה? מה פחות? הפנמתי ויישמתי כדי לשפר את הסדנאות שלי. 

במקביל, התחלתי להבין שיש לי ידע עצום וייחודי שצברתי מכל החפירות שלי, ושהידע הזה הוא לא נחלת הכלל אבל כן בעל ערך ענק לקהילת היוצרות. למשל שיטת הכריכה לאלבום שפיתחתי בעצמי, המון מידע על טכניקות שונות, על ה"למה" שציינתי קודם, ועוד כל מיני פיתוחים שהמצאתי.

אז אזרתי אומץ והתחלתי להעביר פה ושם בהתאם לאילוצי לו"ז גם סדנאות מקצועיות יותר לסקראפריות.

כל זה קרה במקביל לקריירה תובענית במשרה מלאה ו- 3 ילדים, וכמו שאפשר להבין לא ממש היו לי חיים. ביום שבו כמעט נהרגתי על הכביש כי לא היה לי זמן ללכת לתקן את הבלמים של האוטו, בעלי לקח אותי לשיחה ארוכה ואמר לי שאי אפשר להמשיך ככה, ושאני חייבת לבחור.

הרגשתי כמו בחירתה של סופי. מצד אחד הייתה לי קריירה סופר מרתקת, משכורת גבוהה ובטוחה ואנשים שאני מאוד אוהבת לעבוד איתם. ומהצד השני היה הלב שלי: עולם הסקראפ אהבת חיי, ותחושת שליחות של ממש להפיץ את כל הידע שצברתי. אבל גם אי וודאות כלכלית ותעסוקתית. 

ההתלבטות הייתה קשה אבל בעלי מאוד דחף ועודד ובמובנים רבים בזכותו יצאתי לעצמאות. הוא האמין בי ואמר שאם אשקיע בעסק משלי את כל הדרייב והתשוקה שיש לי ואני משקיעה במשרד, אין סיכוי שהעסק לא יתרומם. והוא אכן צדק.

כיום אני סוגרת שנתיים של עסק עצמאי שצומח ללא הפסקה ומגשימה חלומות על בסיס קבוע. תחושת השליחות הגדולה שלי ללמד ו"להפיץ את הבשורה" באה לידי ביטוי בכל היבט של העסק: בסדנאות שלי השתתפו כבר מאות יוצרות וותיקות ומתחילות, וכל אחת מהן, ללא קשר לידע המוקדם שלה, אמרה שיצאה עם ידע חדש ומעשיר.

עשרות (אם לא יותר) יוצרות חדשות הצטרפו לקהילת הסקראפ לאחר שנחשפו לתחום לראשונה באחת מהסדנאות שלי. אני מכשירה וחושפת את הדור הבא של הסקראפ במגוון הפעלות וסדנאות לילדות וילדים וגם הורה וילד.

שברתי את האמונה הרווחת שסקראפ זה רק לבנות ויש כיום לא מעט בנים שמגיעים לסדנאות שלי, כשרבים מהם חוזרים שוב ושוב. צילמתי ואני ממשיכה לצלם מגוון הדרכות חינמיות וטיפים טכניים לעבודה נכונה יותר לצד הדרכות לתוצר (ויש עוד המון בקנה) ואני מקפידה מאוד להנגיש אותן גם לכבדות שמיעה.

אני ממשיכה ללמוד ולהתפתח ולהמציא ולחדש, ובקרוב מאוד מוציאה סדרת סדנאות חדשות ומקצועיות אפילו יותר. פתחתי את חוג הסקראפ שלי לנשים, שם אני יכולה להעמיק יותר וללמד את התחום ממש מהיסוד, ולאפשר ליוצרות להתנסות במגוון מאוד רחב של טכניקות שונות – בשנה שעבר נפתחה קבוצה אחת, ובשנת הלימודים הנוכחית פועלות בהצלחה כבר 3 קבוצות שונות של החוג.

פעלתי ואני ממשיכה לפעול רבות להנגשת התחום גם לבעלות מוגבלויות שונות. לקחתי על עצמי את ניהול הבית ליוצרות בנייר – קהילת הסקראפ העצמאית הגדולה בארץ – והערתי אותה לחיים עם מגוון פינות שבועיות, אתגרים, העשרה בנושאים שונים, השראה, שיתופי פעולה, ומלא מלא פירגון הדדי.

לאחרונה הגשמתי חלום נוסף ופתחתי סטודיו משלי שיאפשר לי להמשיך ולהתרחב.  ועוד היד נטויה… 🙂

מה השאיפות שלך לעתיד?

האמת שבעיקר להמשיך 🙂 להמשיך לחדש, להמשיך ללמד, להמשיך להנגיש, להמשיך לחשוף, להמשיך ליצור. 

בנוסף אני חולמת על עוד כמה שידרוגים: אחרי הגשמת חלום הסטודיו, היעד הבא שלי הוא להגיע למצב שהעסק מכניס מספיק כדי לפרנס גם אחרות. ובין היתר אני חולמת על הקמת בית ספר לסקראפ, עם מדריכות שיוכשרו על ידי ויפיצו את הידע המקצועי העצום שצברתי ואני ממשיכה לצבור. 

אני חולמת על המשך הפריחה של הקהילה שלי "הבית ליוצרות בנייר", שתמשיך ותהפוך לבית של ממש. על המון המון שיתוף ופירגון הדדי וקולגיאליות, על שיתופי פעולה מקצועיים ומעשירים, על התחזקות קבוצות הבת האזוריות שפתחתי וריבוי מפגשי יצירה מקומיים ואזוריים, על הנגשה של הידע ועוד המון חלומות ותכנונים.

במקביל, בעקבות לא מעט פניות שקיבלתי התחלתי להשתעשע לאחרונה במחשבה על פתיחת שירותי ייעוץ עסקי ליוצרות שרוצות להקים עסק משל עצמן.

הרקע התעסוקתי שלי מספק לי המון ידע בכל מה שקשור בנושאי תמחור, שיווק, התנהלות מול לקוחות, תכנון עסקי, התנהלות כלכלית, ניהול מלאי וכו', והניסיון שלי בפועל כעסק בתחום היצירה הבהיר לי שמדובר בתחום מאוד מיוחד ומורכב שאף יועץ עסקי "חיצוני" לא מסוגל להבין עד הסוף.

כבר כיום אני מייעצת לרבות מהיוצרות שמבצעות את צעדיהן הראשונים בעולם העסקים, ובעבר גם ניהלתי קבוצת פייסבוק שמטרתה הייתה לסייע בנושאי תמחור ושיווק בתחום. אבל טפו טפו טפו היומן עמוס והזמן שלי מוגבל מאוד, ועל מנת שאוכל לנהל פעילות כזו ברצינות הראויה אצטרך לוותר על משהו אחר, אז אני עדיין שוקלת 🙂 

מה את הכי אוהבת ליצור? איזה סגנון מועדף עליך?

אני מרותקת מקונסטרוקציות – אלבומים, קופסאות, פופ אפים וכו'. אוהבת את התלת מימד, ואוהבת לפצח ולפתח מנגנונים עמידים וחזקים לאורך זמן.

אני אדם מאוד רציונלי ומעשי ולכן נמשכת בעיקר לסקראפ שימושי, ופחות מעניינים אותי הצדדים האומנותיים יותר של התחום כמו מיקסד מדיה. בהתאם גם הסגנון שלי הוא מאוד קלין אנד סימפל.

האם יש תחום שהיית רוצה להתנסות בו ועדיין לא ניסית?

אני לא חושבת שיש כזה. התנסיתי כבר בהמון תחומים משיקים ובכולם היה לי נחמד לשחק אבל זה לא היה "זה": קווילינג, מיקסד מדיה, צביעת חותמות, ג'לי פלייט, אפילו תחרה בנייר (תוצרים משגעים! וסדנה מומלצת בחום. אבל זה פשוט לא בשבילי) ועוד רבים. אז אני נשארת בעולם הסקראפבוקינג הטהור. אבל הוא כל כך עשיר שאני לא מרגישה שחסר לי משהו.

מה ההמלצות שלך ליוצרת מתחילה?

אני חושבת שאחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי בתחילת דרכי היא לא לרוץ ולקנות את כל החומרים והציוד שנראים לי מעניינים, ובטח שלא להסתנוור ממבצעים, אלא לקנות בהתחלה רק לפי פרוייקט ספציפי.

את רוצה להכין אלבום? לכי ותקני את הדפים והחומרים שיידרשו לך לאלבום הזה. רוצה להכין כרטיס? כנ"ל. עם הזמן החומרים והציוד כבר מצטברים ותגלי שיש לך אפילו יותר ממה שאת צריכה.

עוד משהו שיקרה- ככל שתתנסי תגלי יותר מה מתאים לך ומדבר אליך ומה פחות. אל תקני אף פעם ציוד וחומרים בלי שהתנסית בהם קודם בעצמך, בסדנאות או אצל חברה. כי חבל ש"תיתקעי" עם מלאי חומרים שעלו לך הרבה כסף ומאז סתם תופסים מקום על המדף…

לדעתי הציוד שממש נדרש למתחילות הוא הציוד הכי בסיסי: משטח עבודה, סכין טובה, סרגל, עיפרון ומספריים. תתפלאי אבל טרימר הוא ממש לא חובה, ואישית למרות שהכנתי מלא תוצרים לפני כן, כולל אלבומים שלמים, התחלתי להשתמש בטרימר רק קרוב לשנה אחרי שנכנסתי לתחום.

אז נכון שטרימר מאוד מקל על החיים, אבל אם התקציב מוגבל עדיף להוציא אותו בהתחלה על חומרים, במיוחד כשאת לא יודעת אם תתמידי בתחביב החדש לאורך זמן. אגב, לוח קיפול בעיני עוד פחות חשוב. ואני כמעט שלא משתמשת בו גם כיום. 

עצה חשובה נוספת היא תעשי! כמה שיותר! תתנסי במגוון רחב ככל האפשר של טכניקות, חומרים, הדרכות, סדנאות.

תתחילי מחיקוי כדי להבין מה ומי: נסי לשחזר תוצרים שראית, תעקבי אחרי הדרכות שמתפרסמות ותנסי לבצע, לכי לסדנאות כדי ללמוד את הבסיס לעבודה נכונה. זה חשוב ממש! כי מדהים כמה יוצרות וותיקות אני רואה שחסר להן הבסיס.

אבל אל תישארי רק בחיקוי. נסי למצוא סדנאות שיאפשרו לך לא רק תוצר אלא גם למידה. ואז נסי לשחק בעצמך עם המידות או אפילו להמציא. במקרה הכי גרוע תזרקי כמה דפים לפח. אבל הערך של הלמידה הוא עצום! ותזכרי שתמיד יש עוד מה ללמוד. זה מה שכל כך כיף בתחום הזה.

תתחברי ליוצרות וותיקות. תוכלי להתייעץ איתן בנושאים שונים ולהתנסות אצלן בחומרים וציוד לפני שאת רצה לקנות אותם. וזה גם תמיד כיף יותר ליצור בצוותא. הדרך הקלה ביותר לעשות את זה היא להתחבר לקהילה שלנו "הבית ליוצרות בנייר" בפייסבוק. יש קבוצות אזוריות ומפגשים מקומיים וכיף אצלנו. ועוד דרך מעולה להכיר יוצרות נוספות וליהנות מהביחד היא להגיע לסדנאות ומפגשי יצירה.

ועצה אחרונה ולא פחות חשובה – שתפי! שתפי בתוצרים כדי לקבל פידבקים שיקדמו אותך, אבל שתפי גם בהתלבטויות, בשאלות, בקשיים, במה שלא הצליח.

יש בקהילה שלנו כל כך הרבה נשים מקצועיות ומנוסות ששמחות תמיד לסייע ולייעץ. ושתפי גם בשמחות, בהצלחות, בגאווה, במילה טובה שקיבלת על פרוייקט שנמסר. זו הרי מהות הקהילה 🙂

מה ההמלצות שלך ליוצרות ששוקלות לקחת את התחביב צעד קדימה לעסק?

קודם כל, ולמרות שכעסו עלי בעבר כשאמרתי את זה, אני ממליצה ליוצרות מתחילות לחכות קצת ולא לרוץ למכור תוצרים. אני כמובן לא מדברת על מכירות קטנות לחברים ובני משפחה, כי זה נמצא לדעתי עדיין תחת המטרייה של "תחביב", אלא למצב של ממש להתחיל לקחת הזמנות. נכון, האפשרות להכניס כסף מתוצר מעשה ידייך מאוד מפתה. ונכון, את רואה את כולן מסביב מפרסמות ומצליחות ומרוויחות טונה כסף. אבל תזכרי שפייסבוק שקרן, והדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים בפיד :). 

אבל בעיקר אני ממליצה לחכות כדי לצבור קודם ידע וניסיון ומקצועיות. כי אם תמכרי אלבום שיתפרק אחרי שנה, זה השם שלך והמוניטין שלך שיפגעו. והשוק בארץ מאוד קטן, כולם מכירים את כולם, ומוניטין הוא בערך הדבר הכי חשוב לכל עסק עצמאי, בעיקר כזה שעוסק בעבודת יד ותחום המותרות. 

צברת ידע וניסיון ואת מרגישה מספיק בשלה לצאת לעולם ולפתוח עסק? תדאגי לעבוד בצורה מסודרת. והדבר הראשון זה לפתוח עוסק פטור ברשויות המס. אל תחפפי פה. כבר שמעתי על יוצרות שהגיעו אליהן בעקבות דברים שפרסמו בפייסבוק וחייבו אותן בקנסות גבוהים של אלפי שקלים ויותר, ואח"כ גם המעקב עליך יהיה הרבה יותר הדוק ולכי תוכיחי שהכנת את זה מתנה לחברה ולא מכרת מבלי לדווח… 

בנוסף ממליצה מאוד אם את מפרסמת בפייסבוק לפתוח עמוד עסקי ולא לפרסם מהפרופיל הפרטי. נכון, החשיפה נמוכה יותר. ונכון שצריך לעבוד יותר קשה. אבל שיווק מהפרופיל האישי אסור על פי חוקי פייסבוק ומספיק אדם אחד שהתוכן שלך לא יבוא לו בטוב וידווח עליך, ויסגרו לך את הפרופיל. לא חבל? חוץ מזה שהקהל שעוקב אחריך בפרטי הוא לא בהכרח קהל היעד שלך, ואז את סתם "מבזבזת" חשיפה ומשאבים כדי לנבוח על העץ הלא נכון… 

עוד חשוב לזכור שניהול עסק יצירה כרוך בהמון המון עבודה שלא קשורה ליצירה בכלל! כשאת עצמאית את צריכה גם לשווק, לנהל לקוחות, לנהל מלאי נכון, לטפל בהנה"ח, לדעת לתמחר ועוד המון עבודה משרדית שלא בטוח שחלמת עליה.

הכוונה היא לא לרפות את ידייך אלא רק להבהיר שהציפיות צריכות להיות ריאליות. כמובן שאם את פותחת עסק בקטנה ועובדת בתחום היצירה במקביל לעבודה השוטפת הכל אמור להיות יותר באיזי, אבל אם את רוצה לעשות את הצעד הבא ולצאת לעצמאות, תפני לך המון זמן ללמוד עולם חדש ושפה חדשה.

ממליצה ללמוד את התחום לעומק ולהיעזר בקורסים, סדנאות ואנשי מקצוע רלוונטיים בתחומים השונים. ואם את צריכה עצה למי כדאי לפנות, מוזמנת תמיד :).

את מנהלת קהילה פעילה בפייסבוק ומובילת דעת קהל בתחום, מה את חושבת על התנועות וקצב הגדילה של הקהילה הישראלית?

קודם כל אני מודה שאני עוף די מוזר בקהילת הסקראפ. אני בסה"כ פחות מ- 5 שנים בתחום, אבל הספקתי ולמדתי ועשיתי והתמקצעתי בזמן הזה יותר מיוצרות רבות שוותיקות ממני בהרבה, ובהתאם הגעתי גם לפוזיציה שבה אני נמצאת היום. זה לא כי אני איזה כישרון מיוחד אלא בעיקר בגלל סדרי עדיפויות שגרמו לי להשקיע בסקראפ את כל הנשמה והזמן והמרץ בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית לאורך כל התקופה הזו. 

אז אמנם לא הייתי פה לפני 10 שנים, אבל כאמור למדתי וחקרתי על התחום לא מעט, וחלק גדול מהמידע שנחשפתי אליו קשור גם במהלכים היסטוריים שקרו בקהילה המקומית גם לפני זמני. 

בכל מקרה ממה שאני רואה, ההתפתחות של תחום הסקראפ בארץ בשנים האחרונות לא מאוד שונה מההתפתחות של שאר תחום הפנאי, כולל תכשיטנות, קונדיטוריה ומגוון תחומי לייף סטייל אחרים.

המשותף לכולם היא הכניסה של הרשתות החברתיות – פייסבוק ואינסטגרם ויוטיוב ופינטרסט – שהביאה לפיצוץ עצום של מידע ונגישות. בהתחלה מחו"ל, ולאט לאט, כתוצאה מכך וכחלק מהמגמה העולמית לכיוון זה, יש גם יותר שיתוף בתוך הקהילה הישראלית עצמה: הדרכות בעברית נעשו נפוצות יותר, בין אם מדובר ביוצרות שמתרגמות הדרכות מחו"ל לטובת יוצרות אחרות ובין אם מדובר ביוצרות שמכינות וחולקות הדרכות לתוצרים מקוריים שלהן. וכמובן שזה מדהים ומבורך ממש!

עוד היבט של המגמה הגלובלית בארץ היא גם עליה בזמינות של משלוחים מחו"ל. זה קרה בכל התחומים וכמובן גם בסקראפ. עליית אליאקספרס, היבוא מסין וחנויות הסטוק השלימו את המהלך שהביא לירידות מחירים בחנויות הסקראפ המקומיות, גם על ידי פתיחת ערוצי יבוא זולים יותר, וגם ככורח המציאות כדי שיוכלו להישאר תחרותיות. 

במקביל התחילה להתפתח פה יותר ויותר יצירה מקומית: סטאקים יפיפיים בייצור מקומי וברמה גבוהה, מדבקות וחיתוכים בעברית, חותמות בעברית ועוד.

התוצאה של כל אלה הביאה לפתיחת התחום והתרחבות שלו מתחביב נישתי ששמור ל"יודעי חן" בפורומים של תפוז, למשהו שתופס יותר ויותר תאוצה, וגם נגיש יותר לקהל הרחב הן ברמת המחירים והן ברמת אפשרויות הלימוד.

יש פה גם היבט של כדור שלג. ככל שיותר נשים עוסקות בסקראפ הן גם חושפות יותר את סביבתן לתחום ו"מדביקות" יותר נשים בחיידק שבתורן חושפות את סביבתן וכן הלאה. 

בכל מקרה התוצאה היא שקהילת הסקראפ המקומית גדלה ונעשית מגוונת יותר ובעיני גם איכותית יותר מיום ליום, וזה מדהים ממש לצפות בזה מעמדת מנהלת.

מה לדעתך תרומתך לקהילה?

קודם כל אני מקווה שאני תורמת לקהילה ברמה היומיומית 🙂 אם זה בהקמת הקבוצות האזוריות שנועדו לעודד מפגשי יצירה מקומיים. אם זה במגוון הפינות והרעיונות החדשים שאני מביאה לניהול הקהילה: פינת ההיכרות שמאפשרת לנו להכיר יותר את האדם והיוצרת שמאחורי השם בפייסבוק, לייבים של יוצרות שתורמים גם לחשיפה ולהעצמה של הנשים שמעבירות אותם, גם להרחבת הידע בקהילה וגם לגיבוש בקהילה, חיבורים לאנשי מקצוע חיצוניים שמעשירים את הקבוצה בתחומים חשובים נוספים ועוד. ואם זה בעבודת הניהול השוטפת של הקהילה שגוזלת לא מעט זמן. 

אבל לדעתי שני המקומות שבהם הרמתי את התרומה הגדולה ביותר לקהילה הם: בהגדלת השקיפות, הקולגיאליות ושיתוף הפעולה בין יוצרות שגם מוכרות / מעבירות סדנאות.

כשאני התחלתי למכור תוצרים וחיפשתי מידע על התמחור המקובל בתחום נתקלתי בחומה בצורה של סודיות. כמעט אף אחת לא הסכימה לנקוב במחירים, וההתייחסות הנפוצה ל"מתחרה" הייתה חשדנות ומידור וחשש מפגיעה בהכנסה.

כנגד הפרקטיקה הזו התחלתי להטיף מעל כל במה לשיתוף וקולגיאליות. פתחתי קבוצה בפייסבוק שעיקרה היה התייעצויות מחיר אך מהר מאוד גלשה גם לנושאים אחרים בתחום העסקי ובה שיתפתי מאוד בפתיחות מהידע הנרחב שלי בתמחור, מכירות, קהלי יעד ושיווק. ייעצתי בהרחבה לכל מי שהייתה לה שאלה עסקית או אחרת. המלצתי בחום רב על קולגות שלי ללקוחות שלא יכולתי לספק להם שירות מטעמי לו"ז או מרחק, ובהמשך התחלתי גם להעביר בצורה אקטיבית עבודות והזמנות ובקשות לסדנאות שאין באפשרותי לקחת על ידי יצירת חיבור ישיר בין לקוחות שפונות אלי לקולגות שאני יודעת שהעבודה שלהן מקצועית מספיק. הכל ללא שום תמורה או עמלה כמו שמקובל בתחומים אחרים.

הסיבה לכל אלה היא האמונה החזקה שלי בחשיבותה של הקהילה לחיזוק וצמיחה הדדיים. או כמו שכתבתי מאז ומעולם כמעט בכל פוסט שלי בנושא: "כשיורד גשם הוא יורד על כולם". מתוך הניסיון הרחב שלי בעולם השיווק אני יודעת שהדרך הטובה ביותר לצמוח היא להגדיל את השוק והמודעות אליו, ולא להילחם זו בזו על פיסות העוגה הקטנה.

והיום אני רואה ברכה בעמלי. התחושה בקהילה היא כבר לא של סגירות וחשדנות אלא שיתוף והתייעצות. יוצרות שרוצות להיכנס לעסקים ופונות בשאלה בקהילה לא נותרות ללא מענה, ויוצרות עסקיות וותיקות נוספות תורמות מניסיונן לאחרות בהרחבה. תענוג של ממש.

דבר שני, ביצירת הגשר לחיבור מחדש ואיחוי הקרע הישן בין קהילות היוצרות בנייר. מבלי להיכנס לפרטים המלוכלכים של הפוליטיקות הישנות (הוותיקות יותר זוכרות ומכירות את הסיפור ומהחדשות אני מעדיפה לחסוך את הלכלוך…). אומר רק שכאשר קיבלתי לידי את ניהול "הבית ליוצרות בנייר", זו הייתה אחת המטרות החשובות ביותר מבחינתי, ואני שמחה כל כך שקיבלתי את שיתוף הפעולה הדרוש לכך הן מדלית והן מלימור, והצלחנו יחד להפוך מחדש את שתי הקהילות היריבות לשעבר לקהילה אחת (גם אם בשתי קבוצות) שכל היוצרות מתקבלות בה בברכה.

איך הקשר עם יוצרות קולגות בקהילה?

מדהים! אני מוקפת בכל כך הרבה המון חום ואהבה ולא סתם לקבוצה קוראים "הבית ליוצרות בנייר". אני ממש מרגישה שזה בית לכל דבר ועניין, עם משפחה מעורבת ועוטפת (וכן, קצת סכסוכי אחים מדי פעם, אבל בקטנה).

הבן שלי בכלל בטוח שאני סלב כי קורה לי מלא פעמים שאני פתאום פוגשת ברחוב או בחנות יוצרת שמזהה אותי וזה תמיד ישר חיבוקים ונשיקות. עם השנים יש גם לא מעט יוצרות שהכרתי בקבוצות השונות ומאז נכנסו לי עמוק ללב והפכו לחברות של ממש.

מי היוצרת שהכי מעוררת בך השראה?

יש המון! כל ה"דינוזאוריות" מימי ראשית הסקראפ בארץ. עד היום אני שואבת הרבה השראה מהאתרים והבלוגים הישנים, גם כאלה שכבר לא מתוחזקים.

אילנה שפרלינג היא אחת הראשונות שעקבתי אחריה וממשיכה לעקוב באדיקות גם היום, ולכן גם ביקשתי ממנה לרכז את פינת ההשראה. אני מאוד אוהבת את האינטלגנציה העמוקה בעבודות שלה, והעובדה שמאחורי כל נייר, מדבקה וחיתוך שהיא מניחה יש המון מחשבה. 

קרן סקובץ' (פרפרים) המקצועית שהיא גם אדם מאוד נעים. מאמינה כמוני בקולגיאליות, וממשיכה כל הזמן ללמוד ולהתפתח.

הדס קסיר שכבר הרבה פחות מעורבת כיום בקהילה אבל בזמנו כשרק הקמתי את העסק הייתה האורים והתומים שלי, ובין הראשונות שהסכימו לשתף בנדיבות במידע.

שיר אדיבי שהאסטתיקה שלה ורמת הגימור היא משהו נדיר.

נתנאלה – שאם יש מישהי שבאמת הייתה ההתחלה של הסקראפ הישראלי המוסדר הרי זו היא ואי אפשר לקחת את זה ממנה. במובנים מסוימים כולנו כאן בזכותה. וחוץ מזה שברמה העסקית היא לגמרי מודל לחיקוי והערצה בעיני. הצורה שהיא מסמנת לעצמה יעדים וכובשת אותם זה אחרי זה לגמרי מעוררת השראה.

ובאמת שעוד רבות וטובות.

מה דעתך על חנויות הסקראפ בארץ?

אני חושבת שמאוד אוהבים להשמיץ אותן על המחירים הגבוהים, אבל זה לא תמיד בצדק. צריך לזכור שעסקים מקומיים מתמודדים עם עלויות יבוא מאוד גבוהות ובנוסף לכך מיסים ומכסים שמהווים בפני עצמם לפעמים גם  50% מההכנסה עוד לפני הוצאות אחרות.

אחוזי הרווח בתחום אינם גבוהים, ויש חנויות שממש נאבקות להישאר פעילות ורווחיות. בנוסף חשוב לזכור שלאיכות יש מחיר. נכון שהכניסה של אליאקספרס וחנויות הסטוק והיצירה לתחום הביאו לירידות מחיר, אבל לא מעט פעמים זה היה כרוך גם בירידה באיכות. הרי גם כשאני קונה חולצה בשוק המחיר שלה הוא לא אותו המחיר של חולצה איכותית ממותג נחשב…

ובעוד ליוצרות מתחילות לעיתים קרובות האיכות פחות קריטית מהמחיר, וזה מצויין שיש אפשרויות זולות יותר, למי שרוצה לשמור על רמה מקצועית מספקת כדי למכור תוצרים או להעביר סדנאות כן חשוב מאוד שתקפיד על שימוש בחומרים איכותיים בלבד.  

אישית אני קונה בחנויות סקראפ בארץ לא פחות מאשר בחו"ל. זה נורא קל להסתכל על המחיר של מוצר מסוים ולומר "זה הרבה יותר זול בסקראפבוק", אבל כשמביאים בחשבון גם את עלויות המשלוח הגבוהות ההפרשים במחיר הם כבר הרבה יותר זניחים, וכן חשוב לי לעודד גם את הסצנה המקומית.

כמובן שעכשיו כשאמאזון התחילו להציע משלוח בחינם התמונה משתנה מעט, אבל נצטרך לחכות ולראות האם זו הטבה שתימשך. אם כן אני חוששת שזו תהיה מכה קשה ללא מעט חנויות מקומיות.

איפה את רואה את הסקראפ הישראלי בעוד חמש שנים?

ממשיך להתפתח ולצמוח ולהתרחב, וגם מתומחר כיאות. אני מאמינה שבתוך 5 שנים זה יהיה מיינסטרים לחלוטין להזמין אלבום בעבודת יד ליום ההולדת בעלות כמה מאות שקלים ויותר, בדיוק כמו שזה מיינסטרים לחלוטין להזמין עוגה מעוצבת שעולה כמה מאות ואפילו לא נשמרת, ובדיוק כמו שזה מיינסטרים לחלוטין לעשות צילומי משפחה כל שנה ולהוציא על זה סכומי כסף לא מבוטלים או לנסוע לחו"ל וכו'. 

בנוסף אני מקווה לעוד יותר שיתוף פעולה בין היוצרות. למיסוד התחום כתחום לימודים מוכר, גם לגמול השתלמות, להתפתחות של עוד זרמים ותתי זרמים ויצירה מקורית ולעוד המון פיתוחים מקומיים.

איפה את תהיי בכל זה?

דוחפת ומושכת 🙂 כאמור אני חולמת לפתוח את בית הספר הרשמי הראשון בתחום. אמשיך לפתח רעיונות מקוריים ליצירות, הדרכות וסדנאות, ומקווה שעדיין אנהל את הקהילה הצומחת והמהממת שלי.

לסיום, מה היית מאחלת לקהילה שלנו?

צמיחה, פריחה והמון יצירה, וגם אהבה ושיתוף פעולה

ווואו! זה היה מעניין ומלמד !! מי הצליחה לקרוא הכל ? ומה יש לכן להגיד לסמדר?

מוזמנות לדיון פתוח בתגובות (:

בשבוע הבא יעלה ראיון עם בעלת מאחת החנויות האהובות בארץ!


הירשמו עכשיו לבלוג כדי לקבל את הפוסטים ראשונות לפני כולן.

8 תגובות על ״יוצרות יוזמות- ראיון עם סמדר אפשטיין״

    1. סמדר וואו כל הכבוד על הדרך וההשקעה מקווה שתמשיכי בתחום ותהי מקור השראה לרבים מאיתנו בהצלחה במקום החדש חבל שאנני יכולה להיות בפתיחה…

      אהבתי

  1. סמדר את השראה גדולה ליוצרות רבות, כל הכבוד על העשיה הרבה , על קבוצת הפייסבוק שאת מובילה ועל היותך מקור להתייעצות. ישר כח

    אהבתי

  2. נהניתי לקרוא את הראיון עם סמדר. אכן, אג'נדה ועשייה מרשימה ובזמן קצר. גם אני מכורה ונדלקתי על תחום היצירה בנייר לפני 16 שנים. ומאז הקמתי עסק, 'איגרת שאומרת' ואני חיה בגליל, נושמת ויוצרת בנייר. כל הכבוד, בורכנו בך סמדר!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s