מי שפה כנראה מאוהבת בנייר, ביצירה ובכל המשתמע מהם- והרב יוצרות להנאתן.
כאן אנחנו נותנות במה לאלו שלקחו את התחביב שלהן צעד אחד קדימה.
בפינה הקבועה הזו, נביא בכל פעם יוצרת אחרת שהגשימה את החלום שלה, ויצאה לדרך עצמאית מלאה ביצירה.
והפעם, אנחנו מארחות יוצרת מקסימה שמשלבת בעבודתה את שתי האהבות הגדולות שלה- עבודה סוציאלית ויצירה!
הכירו את- יעל בלומנפלד-אור
פרטים אישיים
בת 31, נשואה. יש לי שתי אחיות, אחת קטנה ואחת גדולה, ושלושתנו עוסקות באמנות, כל אחת בדרך שלה. גדלתי בחיפה וכבר 3 וחצי שנים גרה בנהריה, אוהבת את העיר הזו ממש ומקווה להישאר בה עוד הרבה זמן.
מעבר לעיסוק ביצירה, אני גם עובדת סוציאלית, ועוסקת בתחום כבר 3 שנים.
אני עובדת עם אנשים עם מוגבלויות. היצירה והגישה לאמנות עוזרת לי מאוד בתקשורת איתם, שלפעמים לא אפשרית באופן מילולי.
מה עשית לפני?
לפני 12 שנים עשיתי שירות לאומי במחלקה אונקולוגית ובמשך שנתיים ראיתי מדי יום את המטפלת באמנות עובדת עם הילדים מהמחלקה.
עובדת סוציאלית מדהימה מהמחלקה הדריכה אותי כל התקופה הזו.
הקשר איתן והחשיפה לתחום הובילו אותי לבחור ללמוד את שני התחומים האלו.
סיימתי את לימודי העבודה הסוציאלית לפני שלוש וחצי שנים, והשנה אסיים את התואר השני בתרפיה באמנות.
איך הגעת לתחום?
בתקופה שבה הייתי במחלקה (בשרות לאומי), אחת המטופלות יצרה במהלך אשפוז ממושך אלבום סקראפ. היא בעצם זו שהכירה לי את התחום.
דרכה הכרתי את הדפים, החותמות, הפאנצ'ים, המדבקות (שאהבתי מגיל ממש קטנטן) וכבר באותו יום עשיתי הזמנה ראשונה, ויצרנו יחד.
גם אחרי שהסתיימה תקופת השרות הלאומי המשכתי להתנדב במחלקה, ולהגיע הביתה לילדים שהתנתקו לזמן ממושך ממסגרת הלימודים. יצרנו המון בנייר יחד, הם נהנו מזה, וגם אני.
מה היה החלום שלך בהקשר ליצירה בנייר?
שיהיה לי חדר בבית שמוקדש כולו לתחום הזה.
מאוד רציתי לעבוד עם ילדים והורים, זה חיבור שתמיד סיקרן אותי, למרות שאני עדיין לא אמא בעצמי.
הרגשתי עם השנים שזו ממש תרפיה, ההתרגשות מכל דף חדש, גיליון מדבקות וכרטיס חדש שאני יוצרת.
מה נתן לך את הפוש לעשות את הצעד הזה?
לפני 4 שנים עשיתי הפעלת יום הולדת לבת של חברה. זו הייתה ההפעלה הראשונה, עוד לפני שהפכתי את התחום ל"עסק".
מאוד נהניתי ללמד את הילדות איך להשתמש בחומרים, נהניתי לראות אותן יוצרות ובעיקר יוצאות שמחות ומרוצות ממה שיצרו.
בתקופה הזו הכנתי המון כרטיסי ברכה, והוזמנתי להשתתף ביריד.
היה צורך בפתיחת עסק באופן רשמי, על מנת שאוכל לתת קבלות באופן מסודר. החזקתי אותו במשך שלוש שנים ולאחר מכן בחרתי לסגור אותו כי לא היה לי זמן לשווק ולהתעסק עם זה.
זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל ידעתי שאחזור…
כמה חודשים אחר כך עברנו דירה, והיה ברור שיהיה חדר אחד שיוקדש לכל חומרי היצירה שלי.
החלטתי להגשים את החלום, הפעם בלי לחשוש ובלי לוותר.
נרשמתי לקורס "יוזמים עסק" במעוף, בו למדתי על דרכים נכונות להגדרת קהל היעד, שיווק, תמחור.
בעקבות הקורס הייתי זכאית לליווי עיסקי, מסובסד, והחלטתי ש..הגיע הזמן להעיז. אני מאוד מאושרת שזה מה שבחרתי לעשות.
מה הסיכונים שלקחת?
הסיכונים שלקחתי היו בעיקר חוסר משמעותי בזמן, העובדה שעדיין הייתי סטודנטית וידעתי שכשאסיים את הלימודים אעסוק בעבודה סוציאלית.
חששתי שהעלויות תחזוק של העסק לא ישתלמו ושההוצאה תהיה משמעותית יותר ממה שארוויח.
מה היתרונות?
היתרונות עבורי הם שאני מאוד אוהבת את התחום הזה, בימים שאין סדנאות ואני חוזרת הביתה מוקדם, אני יושבת בחדר ויוצרת בהתאם למה שמתחשק באותו רגע.
החדר הזה הוא קודם כל בשבילי, מקום לבלות בו המון שעות בשבוע ואחר כך מקור נוסף לפרנסה.
הסטודיו נמצא בתוך הבית, מה שלא מצריך עלויות השכרה מיוחדות ומאפשר לקיים סדנאות במרווחים שמאפשרים זמן למחויבויות נוספות.
כמובן שלא ויתרתי על ביטוח ספציפי למקרה שחלילה ילד נפצע במהלך סדנא.
מה את עושה בסטודיו?
רוב הסדנאות הן של הורה וילד, לרוב ללא משתתפים נוספים פרט לאחים שמצטרפים וכמובן יוצרים גם.
המפגשים האלו מאפשרים להורה להקדיש זמן עבור אותו ילד, ואני נהנית להדריך, ללמד ולחשוף אותם לתחום שעבור רובם חדש לגמרי.
בנוסף לסדנאות לילדים והורים, אני עושה גם הפעלות יום הולדת.
זה מאפשר חשיפה לילדים בטווח גיל מתאים, וככה מגיעים לקוחות נוספים.
אם פונים ומבקשים שאגיע בהתנדבות לארגון או עמותה מסויימת, לקיים סדנא, אני אגיע בשמחה.
לפעמים אני יוזמת את הקשרים האלו בעצמי, במיוחד בארגונים שהתנדבתי בהם כבר בעבר.
יש בעלות חנויות שתורמות חומרים באהבה במיוחד לפעילויות האלו, וזה מחמם את הלב.
הן לגמרי שותפות מלאות (גם אם לא נוכחות פיזית) לזה שמתאפשר לי להגיע למקומות האלו ולשמח ילדים שכל כך זקוקים להפוגה מהשגרה המאתגרת בה הם נמצאים.
מה החסרונות/הקשיים?
הקושי העיקרי הוא להתמודד עם התמחור ודרישת התשלום, הרבה פעמים חשבתי שאם היה מישהו שהיה עושה את זה במקומי…היה לי הרבה יותר קל.
הפידבקים מחברות עצמאיות הן שאני חייבת לדעת להתמודד עם זה, ושאני לא יכולה לסמוך על אחרים שיעשו את זה במקומי. אז אני מנסה, לאט לאט…
מבחינת הנגישות לחנויות סקראפ, לצערי באזור שבו אני גרה, אין.
הפעלות לקבוצות גדולות מצריכות היערכות מראש, ולפעמים נקבעות בהתראה קצרה ככה שאין אפשרות להיערך מספיק זמן מראש מבחינת הציוד הדרוש, לרוב חומרי הבסיס שעליהם יוצרים את העבודות.
פעמים רבות אני נאלצת לנסוע רחוק על מנת לאסוף את הציוד בעצמי מהחנויות השונות, ולא מספיקה להזמין ולהמתין למשלוח.
מה גורם לך להמשיך?
השילוב– אהבה עצומה לתחום הזה ולעבודה עם ילדים והורים.
הלימודים לתואר השני והעיסוק בסדנאות במקביל רק מחזקים את הרצון שלי לעבוד בזה בעתיד ולהפוך את השילוב של שני התחומים האלו, הטיפול והשימוש בחומרי אמנות כמקצוע עיקרי.
הסקראפ הוא לא תחום נפוץ בתרפיה באמנות, והחלום זה להצליח לשלב ביניהם.
במהלך השנים האחרונות הכרתי הרבה חברות יוצרות, ומעבר לאהבה לנייר נהיינו חברות מאוד קרובות גם ברמה האישית.
אנחנו נפגשות ויוצרות יחד, משתפות אחת את השנייה בדברים חדשים…וזה נותן תמיד מוטיבציה להמשיך וללמוד עליו עוד ועוד ועוד…
מה היית רוצה להגיד ליוצרת שקוראת וחושבת על צעד כזה?
למצוא את האנשים הקרובים שמאמינים בך ולתת להם ללוות את התהליך, יחד איתך.
אני לא הייתי מצליחה בלעדיהם…האמינו בי הרבה לפני שהאמנתי בעצמי, זה היה תהליך.
אם לא נאמין בעצמנו מספיק, אחרים לא יוכלו לעשות את זה בשבילנו.
ליווי עסקי יכול מאוד לעזור, בעיקר בהתנהלות כלכלית נכונה ותמחור, וכמובן שיווק. בפייסבוק, באינסטגרם, בקבוצות מקומיות, דרך חברים ואיפה שרק אפשר.
ההמלצות הכי טובות הן ממשתתפים שהגיעו לסדנאות ומעבירים הלאה.
הליווי העסקי חייב להיות מותאם לקצב שלך ולזמן הפנוי שיש. אם זה החלום, אז לגמרי ללכת על זה!
מה היית מאחלת לקהילה שלנו?
להמשיך לחלום בגדול, ללמוד דברים חדשים, ובעיקר להעיז לפרוץ!
מוזמנות לכתוב ליעל בתגובות מה חשבתן על הראיון איתה!
כמובן מוזמנות לפנות אליה בפרטי ולעשות לייק לעמוד פייסבוק שלה(:
יוצרות בנייר ישראל 